מי אני?

שמי איילה שטיינברג, מדריכת הורים מוסמכת בגישת אדלר, עם ניסיון של מעל 15 שנה בליווי משפחות – הורים, ילדים ומתבגרים – כולל הורים לילדים עם צרכים מיוחדים.אבל לפני הכול – אני אמא לשלושה ילדים מופלאים בן 22, בת 20 ובן 16 – ויחד איתם אני ממשיכה ללמוד בכל יום את הפרקטיקה של החיים.
מתוך ניסיון אישי עמוק, לצד לימודים מקצועיים והכשרה מעשית, רכשתי ארגז כלים מדויק להורות מיטיבה.
היום אני מלווה הורים כמוך – שרוצים לגדל ילדים עם ביטחון, כבוד, שייכות וגבולות ברורים – ותופרת לכל משפחה את החליפה המדויקת שמתאימה רק לה.כי הורות, כמו כל מסע, נעשית טוב יותר כשיש לך מפה, כיוון, ומי שצועד איתך בדרך.
אני כאן בשבילכם.

הורות זה לא קל,
אבל לא חייבים לעשות את זה לבד

מחפשים דרך ברורה, רגועה ומחבקת להתמודדות עם אתגרי ההורות?
איתי תקבלו ליווי מקצועי, בגובה העיניים, על בסיס גישת אדלר – שמחברת בין אהבה, גבולות והבנת הצרכים האמיתיים של הילדים ושלכם.
אני כאן בשבילכם – הורים לילדים ולמתבגרים, גם בתפקוד רגיל וגם עם צרכים מיוחדים – כדי לעזור לכם לבנות תקשורת מקרבת, להציב גבולות בלי מאבק, ולחזק את תחושת הביטחון והשייכות בבית.
עם כלים פשוטים ויישומיים, הכלה והכוונה אישית – תגלו שהורות יכולה להיות גם מתגמלת ונעימה יותר.

קפיצות הגדילה – ומה הן עושות לתינוק?

במהלך השנה הראשונה, התינוק עובר קפיצות התפתחותיות בכל כ-3 שבועות. כל קפיצה כזו כוללת למידה מואצת – של תנועה, קואורדינציה, תקשורת, ויסות רגשי ועוד.
לפעמים זה מלווה בהתרגשות ובצמיחה נראית לעין, ולפעמים ברגרסיות זמניות – כמו יקיצות תכופות, בכי לא מוסבר, או צורך מוגבר בקרבה.בזמנים כאלו, הגוף והנפש של התינוק עסוקים ב"ללמוד את העולם" – ולכן זה לא הזמן האידיאלי להתחיל גמילה, שדורשת ממנו התארגנות רגשית נוספת.

מההנקה עד הביס הראשון

המעבר מהנקה או פורמולה למזון מוצק הוא שלב מרגש – ולעיתים גם מאתגר. כדי לעבור אותו בצורה רגועה ובטוחה, חשוב להבין את שלבי ההתפתחות, לזהות סימני מוכנות – ולזכור שכל תינוק מתקדם בקצב שלו.
שלב 1: הנקה או פורמולה בלבד (0–6 חודשים)
בשלב זה התינוק ניזון רק מחלב אם או פורמולה – ואין צורך בתוספות. ההאכלה היא גם מקור לתזונה וגם בסיס לקשר רגשי. חשוב להקשיב לסימני רעב ושובע, ולא למהר להכניס מזון מוצק.
שלב 2: התחלת טעימות (4–6 חודשים)
כשהתינוק מראה סימני מוכנות – כמו ישיבה עם תמיכה, עניין באוכל ויציבות בצוואר – אפשר להתחיל בטעימות קטנות (כפית או שתיים) של מזון רך ומעוך. זה שלב של היכרות, לא של תזונה מלאה.
שלב 3: מעבר הדרגתי (7–9 חודשים)
כאן מתחילים לשלב מזונות מגוונים ולבנות שגרה סביב הארוחות. התינוק מתחיל לפתח העדפות, לנסות להאכיל את עצמו וללמוד דרך חיקוי. אווירה רגועה וללא לחץ תעודד התנסות חיובית.
שלב 4: אוכל כמקור עיקרי (9–12 חודשים)
המזון המוצק הופך לחלק מרכזי בתזונה. התינוק משתלב בהרגלים המשפחתיים, נוגע, בודק, טועם – ולומד דרך החוויה החברתית של הארוחה.

עקרונות מנחים לכל הדרך:
- תינוק בריא יודע לאכול – תנו בו אמון
- הקשיבו לסימני רעב ושובע – לא צריך "לסיים את הצלחת"
- זו לא תחרות – כל תינוק מתקדם בדרכו
- טעימות הן תהליך למידה, לא מבחן
- סבלנות היא המפתח
ומה עם הסביבה המשפחתית?
תינוק לא אוכל בוואקום – הוא מושפע מההורים, האחים, הלחץ בבית, ואפילו משינויים כמו חזרה לעבודה או מעבר דירה. תהליך האכילה משתפר כשההתאמה היא גם לתינוק – וגם למציאות המשפחתית.
לסיכום:
האכילה היא מסע אישי וטבעי, שדורש סבלנות, הקשבה והכוונה. כשמכילים את הצרכים של התינוק והמשפחה – האוכל הופך לחוויה חיובית, בסיס להרגלים טובים ולקשר משמעותי עם ההורים.

מתי נכון להתחיל תהליך גמילה?

מבט מערכתי על התפתחות תינוקות בשנה הראשונה – והקשר לגמילה מהנקה, מוצץ וחיתוליםהשנה הראשונה לחייו של תינוק היא מרגשת, אינטנסיבית ומלאת קפיצות התפתחותיות. כל שלב כזה מביא איתו שינוי – לעיתים חיצוני כמו שינה או אכילה, ולעיתים פנימי כמו עיבוד חושי, קשר ותקשורת.כמדריכת הורים וכמלווה משפחות מעל 15 שנה, אני פוגשת לא מעט הורים ששואלים:
"מתי נכון להתחיל גמילה?"
אבל לפני השאלה מתי, חשוב לשאול:
"מה עובר על התינוק – ועל המשפחה – ממש עכשיו?"

תינוק לא חי לבד – הוא חלק ממערכת שלמה

מעבר לשלב ההתפתחותי של התינוק, חשוב להתבונן על המערך המשפחתי כולו:
האם יש אחים בבית שזקוקים גם הם לתשומת לב?
האם תינוק חדש צפוי להצטרף בקרוב?
האם יש שינוי בעבודה, במצב הבריאותי של אחד ההורים או של סבתא/סבא?
מה המצב הרגשי של ההורים? האם יש "רזרבות" להתמודד עם תהליך כמו גמילה?
כאשר אנחנו מתכננים תהליך של גמילה – מכל סוג – חשוב שהוא יתבצע מתוך יציבות יחסית ולא בתוך סערה. שינוי גדול נוסף בזמן של עומס עלול להקשות על הילד ולהגביר את תחושת חוסר הוודאות.
אז מתי כן?
הזמן הנכון להתחיל גמילה הוא כאשר שלושה תנאים מתקיימים:
1. התינוק בשל רגשית ומוטורית לתהליך
2. המערכת המשפחתית באיזון יחסי ומוכנה לשינוי
3. יש תשתית של קשר, הקשבה וביטחון – שמאפשרת לתינוק לעבור את השינוי בליווי רך ותומך

גבולות זו לא מילה גסה

שיטת הרמזור – הדרך הברורה להצבת גבולות ברוגע ובביטחון
הצבת גבולות היא אחת המשימות המרכזיות והרגישות ביותר בהורות. מצד אחד, אנחנו רוצים להנחות את הילדים, ללמד אותם מה נכון ומה לא, לשמור עליהם. מצד שני – לא להפוך כל סיטואציה לקרב או מאבק.
כדי לעזור להורים לעשות סדר ולהרגיש ביטחון, פותחה שיטת הרמזור – כלי פשוט, ויזואלי וברור להצבת גבולות בבית, שמתאים לכל גיל ולכל סגנון הורות.
למה בכלל צריך גבולות?
ילדים זקוקים לגבולות כדי להרגיש בטוחים. גבולות הם כמו קירות של בית – הם לא נועדו לחסום, אלא להגן, לייצר יציבות, מסגרת והכוונה.
כאשר הגבולות ברורים ועקביים, הילד יודע למה לצפות, מה מותר, מה לא, ומה תלוי בהחלטה משותפת.
זה מוריד את רמות החרדה – וגם את כמות הוויכוחים.

שלושת הצבעים של שיטת הרמזור

🔴 רמזור אדום – מה שאסור בכל מצב
כאן נכנסים הכללים הבלתי מתפשרים של הבית:
• פגיעה פיזית או מילולית • התנהגות מסוכנת • הפרת גבול ברור של כבוד, בטיחות או חוק
במקרים אלה, ההורה מגיב באופן תקיף, עקבי וללא פשרות – אך בלי כעס מיותר. המסר הוא: "הגבול הזה לא פתוח לדיון – כי הוא שומר עליך ועל אחרים."
🟡 רמזור צהוב – תחום המשא ומתן
כאן נכנסים כל אותם נושאים שאפשר לגביהם גמישות, שיח והחלטות משותפות, כמו: • בחירת בגדים • זמן מסך • חטיף לפני ארוחת ערב • סידור החדר
ההורים קובעים את המסגרת, אך מאפשרים לילד לקחת חלק בקבלת ההחלטות. כאן לומדים על דיאלוג, שיקול דעת והקשבה.
🟢 רמזור ירוק – מה שמותר ומעודד
התחום החופשי – דברים שהילד יכול לעשות מתוך בחירה וחופש פעולה.
• משחק • יצירה • זמן חופשי • תנועה, דמיון והבעה עצמית
רמזור ירוק חשוב לא פחות – כי הוא בונה תחושת שליטה פנימית, עצמאות וביטחון עצמי.

שיטת הרמזור בגיל ההתבגרות

להציב גבולות. לשמור על קשר. לא לאבד את הדרך

הורות למתבגרים היא אתגר מתמשך – לא פשוט להחזיק ביד אחת את הגבולות, וביד השנייה את הקשר. הילדים שלנו גדלים, מבקשים עצמאות, בודקים את הגבולות שוב ושוב – ולפעמים נראה שאנחנו כבר לא מצליחים לדבר "באותה שפה".
שיטת הרמזור נותנת מענה בדיוק לרגעים האלו – כשהשיח מתבלבל, הסמכות נשחקת, והלב מתכווץ.
זוהי שיטה פשוטה, ברורה וישימה – שמאפשרת לשמור על המסגרת, מבלי לשבור את הקשר.
🔴 רמזור אדום – הגבולות הלא ניתנים לערעור - הצבע האדום מייצג את אותם קווים ברורים שההורים לא מוכנים לעבור עליהם. אלו הגבולות שאנחנו שומרים עליהם באדיקות, מתוך אחריות הורית, גם כשזה לא "נעים", ולא תמיד פופולרי.
אלו כללים שקשורים לבטיחות, כבוד וערכים בסיסיים: שימוש בחומרים מסוכנים, נהיגה לא חוקית או בלי רישיון, אלימות פיזית או מילולית, שיח משפיל או פוגעני, אי שמירה על חוקי הבית הבסיסיים (כמו שעת חזרה ודיווח בסיסי)
המסר כאן הוא ברור:
"אנחנו סומכים עליך, אבל יש דברים שאנחנו כהורים מחויבים לשמור עליהם – כי אנחנו עדיין אחראים עליך."
וגם כשאנחנו נוקטים בעמדה ברורה – חשוב לשוחח, להסביר, להקשיב – ולא רק “לכפות”.
🟡 רמזור צהוב – תחום המשא ומתן הבוגר - כאן נמצא מרחב הגמישות – המקום שבו אנחנו לא רק מציבים גבולות, אלא משוחחים, מתייעצים ומחליטים יחד.
הנושאים כאן מגוונים, וכל משפחה בוחרת את התחומים הרלוונטיים לה: שעות מסך, חברים שמגיעים הביתה, אחריות בבית, שיתוף בפרטים אישיים, איזון בין לימודים, תחביבים ומנוחה
ברמזור הצהוב אנחנו אומרים:
"אני לא קובע לבד – אבל אני גם לא מוותר על המקום שלי כהורה."
המטרה היא ללמד קבלת החלטות, לא לנהל מאבקי שליטה.
🟢 רמזור ירוק – אזור הבחירה החופשית
המרחב שבו המתבגר מרגיש שליטה, עצמאות וביטוי עצמי. גם אם לא תמיד הבחירות שלו נראות לנו "הכי נכונות" – זה בדיוק המקום שבו הוא לומד מי הוא, מה מתאים לו, ומה חשוב לו.
למשל:
סגנון לבוש, מוזיקה, דעות אישיות ופוליטיות, תחומי עניין, סדר יום בזמני פנאי.
במתן החופש הזה – אנחנו לא “מוותרים” אלא בונים אמון, ומתבגר שחש חופש אמיתי – יכבד יותר את הגבולות בתחומים האחרים.

קשר בין אחים – מבט אדלריאני

איך מגדלים אחים שחווים קשר חיובי – גם כשיש קנאה, ריבים ותחרות?
הקשר בין אחים הוא מהיחסים החשובים והמשפיעים ביותר בחיי הילד. הוא מהווה זירה מרכזית ללמידה רגשית, לפיתוח כישורים חברתיים, ולעיצוב הזהות האישית.
שיטת אדלר, המבוססת על עקרונות של כבוד הדדי, שייכות ומשמעות, מספקת כלים עמוקים ופרקטיים להבנה ולטיפוח הקשר בין אחים – גם כשנראה שהכול מתפוצץ.
אחים אינם מתחרים – הם מחפשים מקום
לפי אדלר, כל ילד מחפש את מקומו במשפחה. כשיש כמה ילדים בבית, נוצר לעיתים מאבק – לא על אהבה, אלא על תחושת שייכות וייחוד.
התנהגויות כמו קנאה, מריבות או "הצקות" הן לא בעיות – אלא דרכים (לא תמיד מוצלחות) לומר: "אני גם רוצה שיראו אותי."
✅ במקום להעניש – ננסה להבין מה הילד מנסה להשיג.
✅ במקום להשוות – נציע התבוננות ייחודית בכל ילד וילדה.
עידוד ולא השוואה
אדלר מדגיש את כוחה של מילה מעודדת.
כשאנחנו אומרים: "איזה יופי ששיתפת את אחיך", אנחנו מחזקים שיתוף פעולה.
אבל כשאומרים: "למה אתה לא יכול להיות כמו אחותך?" – אנחנו מעודדים תחרות וכעס.
🟠 עידוד מתמקד במאמץ, לא בתוצאה.
🟠 עידוד הוא אישי – לא מתוך השוואה לאחרים.
מריבות בין אחים – לא ממהרים להתערב
לפי הגישה האדלריאנית, מריבה היא גם הזדמנות ללמידה. כשאנחנו מתערבים מיד, אנחנו לוקחים לילדים את היכולת ללמוד ליישב קונפליקטים בעצמם.
במקום לשפוט מי צודק – נעזור להם להבין את הרגשות ולמצוא פתרון.
🔹 מתווכים רק כשצריך, לא שופטים ולא "לוקחים צד".
🔹 מעודדים פתרון בעיות – לא מחפשים אשמים.
תפקיד ההורה – יצירת אווירה של שייכות
הורים הם לא שופטים – אלא מנהיגים שמובילים באווירה של כבוד הדדי. תפקידנו ליצור בבית תחושת ביטחון, מקום לכל אחד, והבנה שכל ילד חשוב בדיוק כפי שהוא.